זאת פארבאטי אשתו של קומר המוסכני'ק. צריך לעשות זום אין ישר אליה אל תוך החיוך שלה.
בשנים הראשונות במוסך היה אפשר לראות אותה מפרקת איזה אופנוע ומרכיבה מחדש או משמנת חלקי חילוף,בגריז שחור והצמידים שהיא עונדת מרשרשים ומצטלצלים יחד עם התנועות שלה.
כשהילדים גדלו וכאמל הבן הצטרף לעסק קומר החליט לפרוש ולפנות את ניהול העסק לפארבאטי. הוא היה בן ארבעים ורצה להתמסר ללימודי קודש ותפילה ולבישול. כל יום בצהרים הוא מגיע עם טיפין (לאנצ'בוקס) מלא בהפתעות קולינריות שהריח שלהן מיד משתלט על כל הריחות של הגריז והשמן והבנזין והחלודה. יש אנשים, כמוני שבאים במיוחד בין השעות 12.00 ל 1.00 כדי לתקן את האופנוע. יש סיכוי שהם יציעו לנו צלחת או סאמוסה ממולאת בבשר עז קצוץ מטוגן בג'ינג'ר, צ'ילי, שום והל או משהו, לא משנה לי מה.
מאז, צמח העסק והתרחב יש להם המון אופנועים שחונים מתחת לעץ באניין ענק וצוות של נערים שמדלגים על פי ההוראות שלה. היא תמיד מחייכת.
בשנה וחצי האחרונות יש הרבה פחות עבודה כי אין תיירים שישכרו אופנועים.
פארבטאי נהפכה ליועצת סוציאלית ממש פסיכולוגית שכונתית. היא יושבת ליד שולחן החשבונות שלה אבל במקום לנהל את הנערים שהאצילה על כאמל הבן, היא יועצת סתרים. באים ושבים מתישבים, לפעמים למשך שעות ומשוחחים איתה על דברים קטנים או ברומו של עולם, חולקים בעיות סבוכות או סתם מתבדחים. היא אומרת שצחוק זה דבר מצויין ושזה משחרר את הבעיות מהלב. זה בריא, היא אומרת ומתגלגלת מצחוק.
גם אני מתישבת לידה כשהטוסטוס מטופל ומקבלת טיפול משלי. היום היא מדברת על סטרס, כמה שזה מיותר כי החיים כל כך קצרים. ולמה אנשים כל כך ממהרים? אני מיד מרגישה לא נוח כי אני באמת בלחץ ומשתוקקת כבר להגיע הביתה ועוקצים אותי היתושים ברגליים ואני רעבה והסמוסות נגמרו.
היא מצביעה על האישה שעומדת לידינו ומספרת לי בחיוך, הכל בחיוך שמציק לאותה אישה שהיא חושבת שמדברים עליה ומצביעים עליה בעבודה. "היא כזו חסרת בטחון", פארבאטי צוחקת. "הרי אומרים עליה רק דברים טובים תמיד. היא פשוט לא מאמינה בעצמה". ואז גם האישה צוחקת, מעצמה.
אמא של בומי, זה המתבגר שנראה ממש ילד שמתקן את הטוסטוס שלי, מגיעה רכובה על אופניים. הוא שכח את הכפכפים בבית. היא מוסרת לו אותם, מברכת את פארבאטי לשלום ומדוושת חזרה לכפר דרך כל השלוליות מהגשם של אתמול. בומי מניח את הכפכפים בפינה ליד השולחן של פארוואטי ורץ להתניע את הטוסטוס המתוקן, יחף.
