החדר האחורי הזה שהוא למעשה בית המרקחת של המרכז האיורוודי אליו הגעתי כדי ללמוד את הפרקטיקה האיורוודית מהצד של הבישול, משרה עלי קסם.
אני עוברת בו כל בוקר, אומרת שלום ותודה ונכנסתי ביראת קודש. שני העובדים היחידים שעושים את המלאכה, מברכים אותי לשלום. נראה שכל בוקר מאז שהגעתי הם עושים את אותה העבודה. האחד נוקש ונוקש טיק טיק טיק, השני בוחש ובוחש. העבודה הרפטטיבית שמתרחשת בשתיקה לא הופכת אותם זועפים חסרי סבלנות כלפי, להיפך, במאור פנים של מי שכבר יודע שאצוץ עוד רגע, אני מוזמנת ברוחב לב להיכנס. יש פה בחדר הזה שנראה אפלולי ודי כאוטי, סדר אורגני ואור זוהר שנופל ועשן מדורות שאי אפשר להתעלם ולהמשיך הלאה.
מזמרת לעצמי אם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים. אכן כן.
